פסק-דין בתיק ע"פ 21302-07-11

1.         המערער הועמד לדין בפני בית משפט השלום בקריות והואשם בביצוע עבירות של ציד חיית בר מוגנת, בניגוד ל סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק הגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955 (להלן - "החוק להגנת חיית הבר"); ציד ללא רשיון ציד, בניגוד ל סעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר; פגיעה בשמורת טבע, בניגוד ל סעיפים   30(ד) ו-57(ב) לחוק גנים לאומים, שמורות טבע, אתרים לאומיים, ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998 (להלן - "חוק גנים לאומיים") ותקנה 2 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), תשל"ט - 1979; ציד במלכודת בניגוד ל סעיפים 5(6) ו-14(א) לחוק להגנת חיית הבר; ציד באיזור אסור (אזור מס' 8 לתוספת) בניגוד לתקנה 1 לתקנות להגנת חיית הבר (איזורים אסורים), תשל"א - 1971 וסעיף 14(א) לחוק להגנת חיית הבר, וכן החזקת חיית בר מוגנת בניגוד ל סעיף 8(א)(3) ו- 14(א) לחוק להגנת חיית הבר.

            המערער זוכה מכל העבירות שיוחסו לו מלבד עבירה אחת שבה הורשע, היינו, החזקת חיית בר מוגנת בניגוד ל סעיפים 8(א)(3)+ 14(א) לחוק להגנת חיית הבר.

            בגין הרשעת המערער בעבירה הנ"ל, גזר עליו בית המשפט קמא ( כב' השופטת טל תדמור-זמיר) תשלום קנס בסך של 2,000 ש"ח וחתימה על התחייבות בסך 5,000 ש"ח.

            מכאן ערעורו של המערער בפנינו.  המערער מבקש לזכותו גם מן העבירה שבה הורשע.

2.         העובדות שפורטו בכתב האישום

            בכתב האישום שהוגש כנגד המערער נטען כי בין התאריכים 26.5.2007 - 13.6.2007, במצוק מגדים, בשמורת טבע הר הכרמל בכרמל, עסק המערער בצייד דורבנים באמצעות שתי מלכודות אותן הניח בשטח.

            המאשימה טענה כי ביום 6.6.2007 נמצא בתוך אחת המלכודות דורבן חי אשר נצוד על ידי המערער.

            ביום 13.6.2007, סמוך לשעה 16:00, הגיע המערער עם רכבו למקום בו נמצאה אחת המלכודות. ברכב נמצאו שני מקלות המשמשים כאמצעים לצייד דורבנים וכן שישה קוצי דורבן אשר נצוד על ידי המערער.

            בכתב האישום נטען כי הדורבן הינו חיית בר מוגנת, איזור הכרמל הינו איזור האסור בציד, וכי במעשיו האמורים לעיל, פגע המערער בשמורה. למערער לא היה רשיון צייד ולא היה לו היתר למעשיו.

3.         השתלשלות העניינים בבית משפט קמא

א.         המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד אחסאן חלבי, כפר בכל עובדות כתב האישום וטען כי לא נכנס לשמורה ולא התכוון לצוד.  המערער טען כי אין לו כל קשר לצייד. הכלובים שנמצאו, כך טען, אינם שלו,  וכי "בזמן שהגיעו הפקחים היה מחוץ לשמורה".

בעקבות כך נקבע התיק לשמיעת הראיות ליום  25.3.2010.

ב.         ביום 25.3.2010 שמע בית המשפט קמא עדים אחדים והמשך הדיון, לשמיעת המשך הראיות נקבע ליום 27.4.2010.

ג.          הואיל והמערער ובא כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 27.4.2010, נדחה הדיון ליום 13.5.2010 ובמועד הנ"ל קבע בית המשפט כי המשך שמיעת הראיות יתקיים ביום 10.11.2010.

            בית המשפט הזהיר את המערער, בהחלטתו מיום 13.5.2010 כי אם לא יתייצב לדיון ניתן יהיה לשפוט את המערער בהעדרו.

ד.         המערער ובא כחו לא התייצבו לדיון שהתקיים ביום 10.11.2010.

            על שום כך החליט בית המשפט לשמוע את הראיות בהעדר המערער וסניגורו. בית המשפט שמע את יתר עדי התביעה ובאת כח המאשימה הודיעה כי אלה עדיה.

            כתום הישיבה שהתקיימה ביום 10.11.2010 קבע בית המשפט קמא כי הוא רואה באי התייצבותו של המערער לדיון "משום ויתור על זכותו להעיד",  ודחה וקבע מועד להשמעת הכרעת הדין ליום 6.12.2010.

ה.         המערער ובא כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 6.12.2010 ובית המשפט שב ודחה את השמעת הכרעת הדין ליום 13.12.2010.